רש"י על בבא מציעא כ״ו

1 דשתיך טפי - העלו חלודה רבה דכולי האי לא שביק להו:

2 סכינא - הנמצא באחד מחורי הכותל:

3 בתר קתא - אזיל אי קתיה לגיו בני הבית נתנוהו שם אי קתא לבר בני רשות הרבים נתנוהו שם שכן דרך אחיזתו וכן כיסא בתר שנציה אשטדל"א בלע"ז:

4 באודרא - מוכין:

5 נסכא - פלטא של כסף:

6 ממולא - מן החפץ שמחזיק כל רוחב הכותל:

7 לא צריכא דמשפע - הכותל לחד גיסא:

8 מהו דתימא - בחצי הגובה היה תחילה ואשתפוכי אשתפוך לצד הנמוך קמ"ל:

9 לפני סוחרי בהמה - בירושלים:

10 לעולם - בין בשעת הרגל בין שלא בשעת הרגל:

11 מעשר - שרוב בשר הנאכל בירושלים מעשר לפי שאין אדם שוהה בירושלים עד שיאכל כל מעשרותיו ונותן מעות מעשר לעניי העיר או לאוהביו יושבי העיר ורוב הוצאות מעשר לוקחין בהן בהמות לשלמים כדגמר שם שם מעשר משלמים במסכת מנחות דף פב.:

12 ובהר הבית חולין - ואפילו בשעת הרגל ואע"פ שרוב מעות שבעיר מעשר שעולי רגלים מביאין מעות מעשרותיהן לאכלם לא שבקינן רובא דשתא ואזלינן בתר רגל אלא אמרי' מלפני הרגל נפלו כאן וחולין הן:

13 ובירושלים - בשאר שווקים שבה:

14 בשאר ימות השנה חולין - דרוב מעות שבעיר חולין:

15 ובשעת הרגל מעשר - שרוב מעות העיר מעשר:

16 ואמר רב שמעיה בר זעירא מאי טעם - בירושלים בשעת הרגל מעשר ולא אמרי' מלפני הרגל נפלו כדאמרן בהר הבית:

17 ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום - ואם נפלו שם לפני הרגל כבר מצאום מכבדי השוק אבל הר הבית אין צריך להתכבד בכל יום שאין טיט ועפר קולט שם מתוך שהוא משופע ועוד שאין אדם נכנס שם במנעל ובאבק שעל רגליו:

18 אלמא - בדבר שעשוי להתכבד אמרי' קמאי קמאי אזלו והני אחריני נינהו:

19 הכא נמי - סתם שוכר בית כשהוא יוצא מחפש כל זויותיו ונוטל את שלו ויוצא ונימא האחרונים שכחוהו שאילו הראשונים שכחוהו כבר מצאו האחרונים:

20 לשלשה ישראל - בבת אחת וכל שכן אם היו עובדי כוכבים ומי שנפל ממנו מיאש דלא ידע ממאן נבעי:

21 פונדק - מקום שעוברים ושבים לנים לילה אחד ושנים:

22 ואפילו ברוב ישראל - דעביד דמייאש ולא סמיך דליהדרו נהליה דלא מפלגי בין דבר שיש בו סימן לאין בו סימן:

23 שלשה עובדי כוכבים - איידי דנקט שלשה גבי ישראל נקט נמי גבי עובדי כוכבים וה"ה חד ובלבד שיהא אחרון:

24 אפילו תימא לשלשה ישראל - ולא תפשוט דהלכה כרשב"א דכי פליגי רבנן עליה היכא דנפלה במקום שהרבים מצויין דלא ידע להו לכולהו דסבר האובד ומימר אמר ההוא דאשכח לא ידע ממי נפלה ולכשיגיע הרגל יכריז עליה ואתן סימן ואטול אבל הכא דידע להו לכולהו ותבענהו ולא אודו איאושי מיאוש מימר אמר כו':

25 אמרי קמייהו - אמרתי לפניהם:

26 והשתא ליהדרו - בתמיה:

27 נקיטנא ליה כו' - משבענא ליה שבועת היסת ולא נתייאש מיד כשמשמש ולא מצא ונמצא שבא ליד זה לפני יאוש והלכה כאביי:

28 אי נקיטנא וכו' - ואינו יכול להשביעו בטענת שמא שאין נשבעין בטענת שמא אלא אותן השנויין במשנה ואלו נשבעים שלא בטענה כו' שבועות דף מה. וא"ת הא מקמי יאוש אתי לידיה ואוקימנא הלכתא כאביי ביע"ל קג"ם הא אמרן דמעות מידע ידיע מיד כרבי יצחק דאמר אדם עשוי למשמש בכיסו כו' לעיל בבא מציעא דף כא::

29 אימור שותפי נינהו - בסלע זו ונאמנים זה על זה ואין האחד חושד את חבירו בחלקו ולכי מישמש בכיסו ולא מצאה לא אייאש מימר אמר אחד מן השותפים מצאה ולצערני הוא שותק ונמצא כשבאת ליד זה לפני יאוש באת לידו והא אוקמיה כאביי הלכך אע"ג דסלע דבר שאין בו סימן הוא חייב להחזיר אבל כי אין בו שלש פרוטות מה נפשך אי שותפין הן בו אין כאן משום השבת אבידה ואם של אחד מהם הוא או של השנים נואשו ואמרו חברנו זה גנב הוא והרי משמט ואמר לא לקחתיו אחד מכם לקחו וגנבו מחבירו:

30 אימור שותפי נינהו - ומהימני אהדדי ואין חושדין זה את זה ונמצאת שבאת ליד זה לפני יאוש:

31 ראה סלע שנפלה - ולא גרסינן משנים:

32 נטלה לפני יאוש - שלא שהה כדי למשמש זה בכיסו:

33 עובר משום השב תשיבם - לא תגזול לא שייך אלא בשעת נטילה כמו ויגזול את החנית מיד המצרי שמואל ב כג כדאמר בבבא קמא עט. לא תוכל להתעלם אינה אזהרה אלא לכובש את עיניו ונמנע מלהציל הלכך הנוטלה על מנת להחזיר ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה אין כאן מתעלם אבל השב תשיבם איכא משנטל עד שישיבנה:

34 המתין לה כו' - בשעה שראה אותה ולא נטלה להחזירה:

35 עובר בלא תוכל להתעלם - שהרי העלים עיניו:

36 בי חלתא - בין החולות:

37 ארבלא - כברה:

38 מתני' מצא בחנות הרי אלו שלו - בדבר שאין בו סימן קאי דההוא דנפל מיניה מיאש שהכל נכנסים לשם:

39 בין התיבה - שהחנוני יושב לפניה ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו ומוכר ומעות שנותנין לו נותן לתיבה ולא נפל שום דבר אלא מיד חנוני:

40 שולחני - מחליף מעות ונותן מטבעותיו בשולחן שלפניו והבאין להחליף אף הן נותנין שם מעותיהן:

41 הרי אלו שלו - דאמרינן מן הבאין נפלו שהרי השולחן מפסיק בין שולחני למעות שנמצאו ואם מן השולחני נפלו היה להם להמצא בינו לכסא שהשולחן מונח עליו:

42 הלוקח פירות מחבירו - מפרש בגמרא:

43 ואם היו צרורין - הוי סימן או קשר או מנין שבהם:

44 גמ' אמר רבי אלעזר אפילו מונחין על גבי שולחן - נראה בעיני דלא גרסינן צרורין:

45 לפני - משמע על גבי קרקע:

46 לתני על גבי שולחן - של שולחני וכ"ש בין הכסא ולשולחני:

47 אי נמי - ניתני ברישא מצא בשולחנות כדקתני רישא מצא בחנות מדנקט לפני השולחני אף על השולחן במשמע: